על תפקיד הנשימה בחיינו כנשים בהריון ואימהות

אני לא בדיוק זוכרת מתי שמתי לב לזה, אבל מתישהו בשנה הראשונה לחיי ביתי הבכורה הבנתי, שכשאני רגועה- גם היא רגועה. לאט לאט שמתי לב איך נשימות עמוקות *שלי* יכולות לשנות לגמרי את הנשימה *שלה*. איך הנשימה העמוקה מרככת את כל הגוף שלה, מאפשרת לה להירדם בקלות, להירגע כשהיא כועסת. איך ההנקה משתנה כשהגוף שלי רפוי, ההרדמות מתקצרות, פתאום גם לי היה פחות קשה (לא אמרתי קל! רק קצת פחות קשה). יובלי היום בת 6.5. כשיש בינינו כעס, אני מאוד משתדלת לעצור ולקחת כמה נשימות עמוקות. לפעמים רק זה מאפשר שינוי וגמישות אצל שתינו.

וכך גם כמבוגרים. בגיל די צעיר אנחנו מסגלות לעצמנו נשימה קצרה והישרדותית. היום-יום המתוח והעמוס שלנו מעמיס עוד יותר. ידעתן שאנחנו מכניסות לגוף בכל נשימה בערך שליש מקיבולת הריאות? כלומר, שני שליש מהכמות לה אנחנו זקוקות, לא נכנסת בכלל. אצל רובנו זה הפך להרגל, לטבע שני. לא משאיר לנו הרבה רזרבות אבל הי, כמה רזרבות כבר צריך כשיושבים כל כך הרבה שעות מול המחשב? אז מה הפלא שבהריון נשים רבות מרגישות שהן לא נושמות? שהנשימה קשה, נתקעת. יש כאב סביב ובין הצלעות, הכל קשה ותקוע. נפח הדם עלה ב-50%, הגוף הופך לכבד יותר בכל יום, יש המון מתח חדש שנכנס. זה הזמן לתת לנשימה את תשומת הלב שמגיעה לה. לא תאמינו איזה שינוי חמש דקות ביום יכולות לעשות.