לידה ראשונה

אין לי מושג לקראת מה אני הולכת. אף פעם לא נכחתי בלידה. מה זה צירים בכלל? איך זה מרגיש? אני שומעת נשים מדברות על הלידה. ולדעתי בלידה אהיה...

פעם, לא לפני הרבה שנים, חיינו במסגרות משפחתיות או קהילתיות מגוננות. קראו לזה "חמולה" או "חצר" או "שבט" ועוד, תלוי באיזה צד של העולם. לידה וגם מוות, היו חלק טבעי ונורמלי מהעולם הזה. זה לא היה עולם קל בכלל. אבל -

כשאישה כרעה ללדת לראשונה, היא לא עמדה בפני חוויה עלומה ובלי מוכרת לחלוטין. כי בילדותה היא נכחה באופן טבעי לחלוטין בלידות של אימה ודודותיה. היא ראתה אותן בעוצמה ובכאב, בצחוק ובבכי. וכשהיא קצת גדלה, היה לה גם תפקיד- להביא מים חמים, להציב את אבני הלידה, לקרוא למיילדת, להשתתף בשירת הנשים המלוות את הלידה, לנופף רוח על פני היולדת, לעסות את גבה, להעסיק את אחיה הקטנים.

את לא יודעת מהי לידה, כי אף פעם לא נכחת באחת כזו. אף פעם לא ראית אמא לביאה מתמודדת עם משהו גדול ממנה, עם בריאת היקום בכבודו ובעצמו. זה נשמע גדול. זה באמת גדול.

עברו בקושי 100 שנה. אנחנו חיות היום ברווחה משמעותית לעומת אז. בריאות יותר. חופשיות יותר. משכילות יותר. בוחרות את חיינו. (ויש לנו מרחב פרטי!!!). אבל אנחנו יולדות לעיתים קרובות במקום זר, עם מעט מאוד תמיכה ועיטוף. נשים לאורך הדורות ילדו תמיד כשהן נתמכות ועטופות בנשות השבט.

את לא יודעות מהי לידה, כי אף פעם לא נכחת באחת כזו. אף פעם לא ראית אמא לביאה מתמודדת עם משהו גדול ממנה, עם בריאת היקום בכבודו ובעצמו. זה נשמע גדול. זה באמת גדול. וגם אפשרי.

בטח יש לך כל מיני דעות או מחשבות על מהי לידה. מאוד תלוי איך הנשים סביבך זוכרות את הלידות שלהן ומה הן מספרות לך. במיוחד עכשיו, כל מי שקרובה אליך (וגם מי שרחוקה!) נורא רוצה לספר לך על הלידה המדהימה/עוצמתית/קשה/ שהיא עברה. שימי לב שהסיפורים האלה לא מטמיעים אצלך אמונות מגבילות, כי אף אחד לא יכול לדעת איך תהיה הלידה שלך וכל לידה היא שונה מקודמתה.

אז איך תשלימי את הפער? תצפי בסרטי לידה. תקראי על לידה. באינטרנט, בספרים. לכי עם בן/בת הזוג לקורס הכנה ללידה. תרגלי יוגה. תכירי את הגוף שלך. תכירי את התינוק שלך. תדברי איתו. תדמייני. תנשמי. תדעי מה עוזר לך להתמודד.

והיעזרי בדולה. כי גם אחרי 100 שנה, בדיוק כמו לאורך הדורות. נשים זקוקות לתמיכה בלידה.