החוויה העוברית

אנחנו מדברים המון על החוויה של האישה בזמן ההריון. איך היא מרגישה בכל שליש, מה הבעיות שמטרידות אותה, השינויים הפיזיים והרגשיים. אבל לרוב מתייחסים אל העובר כאל "דייר משנה", והתחושות והרגשות שלו פחות מדוברים. אבל - האם ידעתם שהעובר מתחיל לחוש כבר בשבוע השלישי להתפתחותו? העובר ברחם שומע, רואה, טועם, ובעיקר חש על גופו. איך הוא חווה את ההריון? את הלידה? ומה מכל זה נשאר ומשפיע על האדם שהוא יהפוך להיות? כל אמא יודעת שעוברים מגיבים לקולות מוכרים, למוזיקה ולתחושות של חום וקור על גבי הבטן. יש אימהות שמרגישות את העובר פעיל לפי מצבי הרוח שלהן. גם כשהעובר במצוקה הוא מבטא אותה בדרכים שונות. בלידה אנחנו רואים עוברים מגיבים לתרופות שונות כמו טישטוש, פיטוצין, ואפילו אפידורל (כן, אני יודעת שסיפרו לכן אחרת). תינוק שנולד אחרי אפידורל יהיה מנומנם בדרך כלל בשעה הראשונה ויתקשה לינוק, לעומת תינוק שנולד בלידה ללא משככים, שיהיה ברוב המקרים חיוני ועירני בשעות הראשונות. איך הוא חווה את זה? האם קשה לו? האם הוא מבולבל?

אופק שלי

אנחנו יודעים שתינוקות שעברו לידות קיסריות או לידות מכשירניות, או חוו התערבויות אחרות בלידה, הם לעיתים קרובות לא רגועים. ההסתגלות לעולם קשה עבורם (תקופת ה"גזים"), הם סובלים מבעיות הקשורות לנשימה כמו אסטמה, אטופיק דרמטיטיס או בעיות אחרות כמו ריפלוקס ועוד ועוד. טיפולים שיכולים מאוד להקל על תינוקות כאלה הם קרניו סאקרל, אוסתיאופתיה או טיפול ייעודי במים. אז כן, בהחלט. החוויות שחווינו ברחם ובמהלך מסע היציאה ממנו, יכולות לבוא לידי ביטוי בינקות ולהתפתח בצורות שונות בהמשך החיים, כולל עד בגרותנו. יש להן פוטנציאל להשפיע עלינו במגוון דרכים, אפילו בתכונות האופי, היציבה, החוזקות, החרדות והקשיים.